רגע
לפני שנגמר החופש הגדול אני עסוקה בהתארגנויות לקליטה של הילדים במסגרות.
מי מלווה
איזה ילד לאיזה גן? מי אוסף ומתי? מה צריך להכין? כמה טוב שאפשר להשליך את עצמך על אירגון ואופרציה בכדי להשקיט את הדאגות והחשש.
יחד עם
כל ההתארגנות וההתרגשות שאופפת את הבית, נזכרתי בפוסט שכתבתי מזמן מזמן אודות "חטיף מעבר" (קישור לפוסט- חטיף מעבר). אותם חטיפים שהכנתי לביתי התינוקת שהחלה את דרכה אצל המטפלת. "חטיפי המעבר" שינו צורה והפכו לכריך בקופסת אוכל. בגן של הקטנה יש תוכנית הזנה (ארוחת
הבוקר מוכנת על ידי צוות הגן באופן אחיד לכל הילדים) כך שהכריכים הביתיים הם רק
בימים הראשונים של השנה עד שהמערכת תתחיל להתניע. זה לא נורא, ימי המעבר האלה
משגרה של חופשה, בית והורים צמודים לשגרת גן אינטנסיבית הם בדיוק הימים בהם "כריך
מעבר" (הווריאציה הבוגרת של חטיף מעבר) נדרש כל כך. את הכריך מכין לרוב אבא שלה (גם אבא שלי הכין לי
כריכים מופלאים לאורך שנות בית הספר), עם חביתה טריה בלחמניה וירקות שהיא אוהבת חתוכים בשקית נפרדת. בשעה 10:00 תפתח הקטנה את הקופסה שלה בשולחן בגן ותריח
את הריח שאפף את הבית בבוקר לפני שיצאה, תנגוס ביס של בית, ותתמלא בחיבוק הורי.
לילדים גדולים יותר, שהולכים לבית הספר וכבר יודעים לקרוא הכריכים האלה משמעותיים לא פחות. אם תצליחו לשים את הציניות בצד, ניתן לצרף אליהם פתק אישי שקשור למשהו משגרת היום של הילד (למשל: ראיתי שלמדת ברצינות לקראת המבחן במדעים, אחשוב עליך בשעה השלישית או שיהיה משחק (כדורגל/ סל) מוצלח בהפסקה, או אני יודעת שאת לא מחבבת את המורה החדשה לחשבון, שיעבור מהר השיעור) אפילו בדיחה משפחתית פנימית יכולה להיות תוספת חביבה. את המסר הקטן הזה הילד אוכל יחד עם הכריך. הידיעה שההורה נמצא איתו לאורך היום ומודע לדברים שמעסיקים אותו, גם כשאינו נוכח פיזית, נכנסת לתוכו והופכת חלק ממנו.
בהצלחה
לכולנו בשנה החדשה
נ.ב- רגע לפני שפירסמתי את הפוסט נתקלתי בכתבה של הילה אלפרט מ"ישראל היום" אודות טיפים שנתנו ילדים להורים לקראת שנת הלימודים. תראו כמה מהם ציינו עניינים של אוכל וכריכים כמשמעותיים ומנחמים. תודה לילדים שמחזקים את טענתי פה :-)
