"אבוקדו וקציצה, אני כל כך מרוצה"

"ביום שנולדת חיממו פועלי האושר

את כפות הידיים מול האש שהוצתה

בגפרור חייך

לילה לילה אני מתהפנט מקול נשימתך

כמו היתה הבהוב מגדלור למלח שכמעט נטרף

בשיני הים"

(שיר לילדה שכבר נולדה, רוני סומק)

עוד לפני שנולדה לנו ילדה, ועכשיו ביתר שאת, יוצא לי לחשוב על הנושא של ארוחה משפחתית ועל המקום של מזון בחייו של אדם. איך נוצר המקום הזה? איזו מערכת יחסים מתפתחת לו עם האוכל ועם המאכיל? מהם הגורמים שמשפעים על מערכת היחסים הזו? אני פוגשת את מערכת היחסים הזו עם מטופלי הצעירים והבוגרים.

בתחילת הדרך זה די פשוט (לפחות קוגניטיבית)- כל שעתיים שלוש מתענגת היונקת הקטנה על מטעמי חלב אם וזהו פחות או יותר. דווקא מאוחר יותר, סביב המעבר לאכילה מגוונת יותר פתאום נכנסים כל הערכים, השאיפות, קשיי ההתארגנות וסדרי העדיפויות לתמונה. 

לפני שבועיים בערך פרסמתי פוסט בנושא חשיבותה של ארוחה משפחתית, ובהמשך לפוסט הזה אני מצרפת כאן שני מתכונים ראשונים לקציצות לפעוטות. אלו קציצות שמתאימות לתינוקות החל מגיל 6-7 חודשים. הן רכות במיוחד וממש נמסות בפה. אני ניסיתי אותן בהצלחה.

הצצה ראשונה על המתכונים עלולה אולי להלחיץ שכן מדובר על קציצות מושקעות למדי (זמן ההכנה אורך כשעה, כולל שטיפת כלים). אני ממליצה להכין כמות כפולה ולהקפיא בזוגות או שלשות (תלוי כמה רעבתן תינוקכם) ואז שעת ההכנה משתלמת לאורך זמן.

כפי שכתבתי בפוסט אודות ארוחה משפחתית, אני רואה חשיבות רבה באוכל שהוכן בהשקעה רבה על ידי ההורים. אוכל כזה משדר מסר של פינוי זמן, של טיפול מיטבי, של שימת הילד בראש סדר העדיפויות (אפילו אם מי שיאכיל אותו תהיה סבתא או מטפלת), של מחשבה אודותיו ואכפתיות לצרכיו. את מערכת היחסים עם האוכל והארוחה בונים כבר מהחודשים הראשונים וגם אם נראה שמדובר במסרים מורכבים עבור תינוק קטן, חושיו המפותחים קולטים היטב את המסר.

אני ממליצה למי שינסה את המתכונים לחשוב על ילדו או ילדתו בזמן גלגול הקציצות לקראת כניסתן אל המחבת. לגלגל בראש את כל הדברים שכבר למד לעשות, את האימונים שלו/ה לקראת עוד התפתחות, את התכונות שכבר מזהים אצלו, את כל הרוך שהייתם רוצים שיכנס לו/ה ישירות לתוך הבטן, גלגלו היטב את כל הפינות שהייתם רוצים לעגל בשבילו :) מחשבות כאלו יתבלו את הקציצות שלכם בתבלין יקר ערך במיוחד, וחוץ מזה יהיה לכם כיף להכין.

בהצלחה!

קציצות עוף עם בטטה ואורז

(שני המתכונים מומלצים בלווית פרוסת אבוקדו ) 

חומרים

חומרים ל- 25 קציציות:

200 גר' חזה עוף  (ממליצה על עוף אורגני ונטול תרופות)

1 בטטה בינונית מבושלת

1 קישוא קטן  מבושל

1 שן שום מבושלת

1/2 כוס אורז לבן מבושל

לרוטב

1 קישוא

1/4 בצל

1 עגבניה מרוסקת

1 גזר

2 כפות רסק עגבניות

1/2 כוס מים

טיפונת מלח וטימין טרי

אופן ההכנה

1.     לבשל יחד את כל חומרי הרוטב עד ריכוך ולרסק בבלנדר יד עד לקבלת מרק די חלק

2.     להכנת הקציצות: במעבד מזון טוחנים יחד את חזה העוף, עם שאר חומרי הקציצות עד שהמחית יחסית חלקה.

3.     יוצרים קציצות קטנות ופחוסות

4.     סוגרים את הקציצות משני הצדדים במחבת קרמי עם מעט מאוד שמן זית

5.     שופכים עליהן בזהירות את הרוטב ומבשלים יחד על אש קטנה כעשרים דקות

קציצות עוף עם תירס ודלעת

חומרים

חומרים ל- 20 קציציות:

200 גר' חזה עוף (אני ממליצה על עוף אורגני ללא תרופות למרות מחירו הגבוה) 

1 דלורית אפויה בנייר כסף עד ריכוך או חתיכה של דלעת אפויה גם היא

1/2 קישוא

1/2 כוס גרגירי תירס מבושל

1 בצל פרוס

2 כפות פירורי לחם

אופן ההכנה

1.     מוציאים עם כף את בשר הדלורית האפויה ושמים במעבד מזון

2.     מאדים טיפה את הבצל במחבת ומוסיפים אותו למעבד מזון, מוסיפים את הקישוא

3.     טוחנים יחד

4.     מוציאים 3 כפות בהריון מתקדם מהתערובת הטחונה לקערית בצד

5.     מוסיפים לתערובת שנשארה במעבד את בשר העוף ואת התירס וטוחנים יחד

6.     מוסיפים את פירורי הלחם ומערבבים היטב

7.     יוצרים קציצות קטנות ופחוסות

8.     סוגרים את הקציצות משני הצדדים במחבת קרמי עם מעט מאוד שמן זית

9.    מערבבים את תערובת הדלעת ששמרנו בצד עם כוס מים רותחים וטיפונת מלח ושופכים על הקציצות בזהירות את הרוטב ומבשלים יחד על אש קטנה כעשרים דקות

ההיסטוריה של הבישול

השבוע נתקלתי במאמר מעניין שפורסם בעיתון הארץ אודות מחקר שנעשה באונ' הרווארד אודות התפתחותו של הבישול בעידן הפרה היסטורי. המאמר נשען על מאמר שפורסם בעיתון ה- Guardian הבריטי. המאמר מצביע על חשיבותו של הבישול להתפתחותו של המין האנושי.

ניתן להסיק מכך, ויש מחקרים רבים שטוענים כך, שהפעולה של בישול הינה פעילות חיונית לאדם ומסייעת לו לשרוד בתנאים סביבתיים משתנים. בישול רגשי מודע יכול, אם כך, לסייע גם לנו בעידן הנוכחי להתמודד עם מגוון שינויים שמתחוללים בחיינו ובחיי משפחתינו. בטיפול בבישול אנו לומדים לעשות זאת.

לינק לכתבה ב"הארץ"

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1239347.html

לינק למאמר המקורי באנגלית באתר ה-Guardian

http://www.guardian.co.uk/science/2011/aug/22/cooking-origins-homo-erectus

קריאה נוספת מומלצת למתענינים (ניתן להזמין אותם באמזון, אני מצאתי אותם שם)

ספר המתאר מחקר ארכיאולוגי מקיף אודות מדורת השבט והתפתחות הבישול סביבה -

Jones, M. (2007). Feast. New York, NY: Oxford press

ספר נוסף עליו מבוסס המאמר -

Wrangham, R. (2009). Catching fire - How cooking made us human. New York, NY: Basic Books

לא דיברנו עוד על ארוחה, ולא טעמנו את שבחה

המודעות לאכילה בריאה יותר עולה בשנים האחרונות ואנשים רבים עושים מאמץ לפתח הרגלי אכילה אשר יובילו אותם לבריאות טובה יותר. עיקר המאמרים והעיסוק בתחום זה עוסקים במחירים התזונתיים הבריאותיים – פיזיים שאנו משלמים על אכילת מזון מהיר, מעובד ועתיר בסוכר. אולם, אנחנו פחות מודעים למחירים הרגשיים והחברתיים שאנו משלמים על אכילה כזו וזהו נושאו של מאמר זה. אין הכוונה לנזוף או לנופף באצבע מאשימה כי אם רק לשפוך אור על חלק מהתופעות שקרו לנו ואיתן אנו מתמודדים היום. ולספק כמה רעיונות לגבי מה ניתן לעשות בעניין

כוחות שוק כלכליים חזקים ותנועות אידיאולוגיות הובילו, החל מסיומה של מלחמת העולם השנייה, לתהפוכות  משמעותיות במזון שאנו אוכלים ובאופן שבו אנו אוכלים אותו. היריעה קצרה מלסקור את כל הגורמים המעורבים אך נזכיר את עלייתה של התנועה הפמיניסטית שדרשה לשנות את חוקי המשחק הקיימים ואת חלוקת התפקידים בין גברים ונשים, את כניסתן של תעשיות המזון המעובד והמהיר אל תוך הבתים,  את עלייתן של תוכניות הבישול בטלוויזיה, את המהפכים בספרות הבישול, את עלייתן של מסעדות הגורמה ובתי הקפה ואת כניסתן של רשתות המזון הגדולות אשר החליפו את המכולת השכונתית ואת הירקן. 

כניסתן של נשים לשוק העבודה הכללי הינו עניין מבורך וחשוב, אולם שינוי זה במערך הכוחות  דורש מאיתנו הנשים לוותר על כמה מהתפקידים המסורתיים שהיו לנו, דוגמת הבישול. האמנם? תעשיות המזון היו כמובן יותר מנלהבות לסייע לנשים לבצע את הפרידה הזו בהציגן מגוון מזונות מעובדים, חצי מוכנים המחייבים השקעה מעטה בלבד בהכנת ארוחה משפחתית למי ששבה מיום עבודה ארוך ומתיש. התקשורת  והגישות הבריאותיות הטרנדיות המשתנות חדשות לבקרים,  דחפו את השינויים הללו קדימה. נראה כי מדובר בפתרון פלא הנותן מענה לצרכי השוק ולצורכי המשפחה המשתנים. אך השינוי הזה מכיל מגוון מחירים שלחלקם אנו מודעים ואילו לאחרים הרבה פחות. הנזקים של חומרים משמרים או העדר ערך תזונתי אמיתי למזון מוכרים לרובינו אולם מה לגבי נזקים רגשיים וחברתיים.

חוקרים אשר בדקו את התפתחותה של הנפש האנושית ואת היכולת שלנו לפתח קשרים העלו את האפשרות שהתפתחות זו  ויכולות אלה, נוצרות דרך חוויות האכילה וההזנה הראשוניות של האם והתינוק. דונאלד ויניקוט ומלאני קליין הציגו את תיאורית יחסי האובייקט בה תיארו איך תינוקות, באמצעות חוויות היניקה והאכילה הראשונות,  מפתחים את האמון הבסיסי בעולם, את היכולת לראות אנשים אחרים כשלמים ומורכבים ואת היכולת לפתח זהות עצמאית תוך הפנמה של דמות האם. התבוננות רחבה יותר על תיאוריה זו אל  מעבר  לחודשי ההנקה הראשונים של התינוק,  תחשוף את  הפוטנציאל האדיר הגלום בחוויית הקשר המיוחדת שיכולה להיווצר דרך אכילה והזנה.  החוויה הזו חשובה לילד אך לא פחות מכך להורים.

כלומר, ארוחה אמיתית שבושלה ע"י הורה (אם או אב לצורך העניין) יש בה  מסר נוסף לילדים. מסר של השקעה, של חשיבה ותכנון, של קשר, של מציאת זמן ופינוי לוח הזמנים למטרת הזנתם של בני הבית (פיזית ורגשית כאחד), מסר של דאגה וטיפול. מסרים שכאלו מחוזקים גם ע"י אכילה משותפת של בני הבית סביב שולחן תוך כדי שיחה. ארוחה קפואה שחוממה במיקרוגל אינה משדרת את המסרים הללו ולכן גם קל יותר ל"חפף" אותה מול הטלוויזיה, בזמנים שונים לכל אחד מבני הבית.

הכנסתן של ארוחות משפחתיות לתפריט המשפחתי אינה חייבת להיות עניין יום יומי ובמאמץ קל ניתן יהיה להכניסן לפחות מספר פעמים בשבוע (זהירות, זה ממכר!) כדאי לחלוק את ההכנות בין ההורים, לשתף גם את הילדים בהכנת הארוחה ועריכת השולחן, להזמין חברים (גם של ההורים) ולבשל את הארוחה יחד איתם ולהפוך את העניין ממטלה מעיקה לזמן איכות משפחתי.  

העולם המודרני הדורשני מאלץ אותנו לבלות פחות זמן בבית, פחות זמן בעיסוקי פנאי של עצמינו ופחות בקשב לענייניהם של בני הבית. את רוב הנשים זה מפגיש עם גלים של רגשות אשם (נדמה לי שהאבות שבחבורה מצליחים לחמוק יותר טוב מהצונאמי הזה). רגשות האשם האלה, מעבר למעמסה הרגשית הכמעט בלתי נסבלת שהם יוצרים אצל האמהות, מביאים אותנו לעיתים לבצע פעילויות פיצוי לילדים על אבדן הזמן המשותף ותשומת הלב. הפיצויים מקבלים צורות שונות, חלקם חומריים: עוד משחק, עוד ממתק, עוד צעצוע או פריט ממותג וחלקם רגשיים: העדר גבולות, כניעה לסחטנות רגשית וכו'.

הלוואי ויכולתי להציע פתרונות גורפים למיגור רגש האשם או למציאת איזון נכון יותר בין עיסוקי החוץ והצורך בהתפתחות אישית ומקצועית לבין צרכי הבית. אני כן מאמינה שלמזון, בישול וארוחה משפחתיים יכול להיות תפקיד מאזן. אנשים מחפשים לצור "זמן איכות" עם ילדיהם. זמן שאינו כולל מרדף להכנת שיעורי בית, דאגה למקלחות, סידור החדר, הסעות לחוגים וחברים או אכילה. אני שואלת את עצמי האם יתכן שכל הפעולות שמשמען טיפול בילד אינן "זמן איכות" איתו? הלא עם תשומת לב וקשב דווקא בפעולות היומיומיות האלה אנו נחשפים לחוויות של הילד, לתכונותיו, לקשרים שהוא יוצר, לתסכולים שלו ויכולות ההתמודדות איתם, לאישיותו הייחודית. קטונתי מלברוא פה דמות הורה אידאלי שמסוגל או לרוב, מסוגלת, לחלוש על כל הפעילויות האלה ברוב קשב וסבלנות אולם אני כן מזמינה אתכם לבחון מחדש את נושא הארוחה המשפחתית ובישולה. רוב הילדים אוהבים מאוד לעזור להורים במטבח, הם אוהבים את האחריות ותחושת הבגרות שזה מעניק והם אוהבים את האפשרות ליצירתיות שיש בבישול. הורים צריכים להכין משהו לילדיהם לאכול כמעט כל יום, נכון?  אז אנחנו כבר נמצאות במטבח למה לא לנצל את זה?

רוב האמהות "מתקתקות" ארוחה בזריזות כדי לא לפגוע ב"זמן האיכות" עם הילדים. שעה של עבודה משותפת במטבח עם כל הילדים יחד או כל פעם עם אחד מהם יכולה לחשוף את ההורה לעולמו הפנימי של הילד לא פחות ואולי אף יותר מפעילויות נוספות המוגדרות כ"זמן איכות".

כוונות טובות יש לכולנו אך לעיתים הביצוע שמתחיל בהתלהבות נמוג תוך שבוע שבועיים במירוץ היומיום. לכן אני מציעה להכניס את הפעילות שמשהו קבוע בלו"ז כן, כן, יום ג' ארוחה משפחתית +הכנה משותפת. ממש כמו חוג. הילדים יוכלו לצפות לזה וגם לדעת שזה באמת קורה. אפשר ללכת איתם לסופר לקנות את המוצרים (שילוב של מטלה שצריך לעשות עם זמן משותף), אפשר לתת להם לתכנן את מה שיוכן מראש בעצמם, לדפדף בספרים או באינטרנט בחיפוש מתכונים, אפשר להכין מנות משפחתיות קבועות וגם אפשר להתנסות יחד במנות חדשות ומפתיעות. גם אם אינכם טבחים מהוללים,אז מה? ילדים יכולים לחוות גם את ההורה כמנסה וטועה, מאלתר ומתבלבל, בקיצור אנושי ומתמודד. אפשר להחליט שכל פעם בוחרים בחנות מוצר חדש שלא מכירים ומנסים אותו יחד (זו גם דרך לעודד אכילה פחות סלקטיבית ומצומצמת אצל ילדים). ניתן להתמקצע בקישוט הצלחות גם בארוחה פשוטה של חביתה וירקות. אפשר מידי פעם להזמין אורחים (סבים דודים או חברים) שיתרשמו ויפרגנו לנו.

סביר להניח שיהיה קצת בלגאן במטבח אל תתרגשו מזה כל כך. אני ממליצה לשתף את הילדים גם באחריות כלשהי לניקיונות אחרת תתקשו להתמיד. זו אגב הזדמנות נהדרת לחזק אצל ילדיכם יכולות מטה- קוגניציה כגון תכנון וארגון, עבודה מסודרת במרחב, חלוקת משימות ופעילות על פי סדר, קואורדינציה, גם הבלגאן יפחת בהדרגה. הכי חשוב, זו הזדמנות לפתח חשיבה יצירתית (ארחיב על חשיבות היצירתיות בפוסט נוסף).

אל תתייחסו להכנה המשותפת כמפגש דידקטי, ואל תכבידו ראש! תיהנו גם אתם, תשתתפו בצחוקים ואפילו מרחו קצת שוקולד אחד על השני, הכתמים ירדו בכביסה אבל חוויית הביחד תשאר. 

Cooking Therapy Groups - a New Approach to Group Intervention

Cooking therapy is an innovative intervention method first developed in 2004 and already successfully used with various kinds of target population. The method was developed by social worker and a chef Ayelet Barak. 

 The theoretical backbone of Cooking Therapy is Object Relations perspective, which addresses nourishing and the important role it plays in personality development in children and adults. Cooking group therapy relies on the premises and therapeutic techniques developed in the fields of art therapy and group intervention. This novel approach has already been evaluated and proven effective for two populations, children diagnosed with PDD and psychiatric co-morbidity and cancer patients. 

Cooking therapy seems to be specifically effective for children with PDD because it bridges the children's inner world and the outside world of reality and the therapist. This bridge is fortified through the unique characteristics of this therapeutic approach which combines the concrete and symbolic, exposing children to different kinds of communication (verbal and non-verbal) and allowing them to process different kinds of transference. Specifically, children practice the establishment of primary relations through elements of play and creativity, sensorial stimulation and group dynamic. One of the key presuppositions of Cooking Therapy is that the handling and preparation of food is a basic and primal act with which even the most challenged children can successfully engage. The product of cooking is immediate, the satisfaction is immediate, and the children can thus maintain a high level of enthusiasm and motivation.

           

The cooking therapy model created for cancer patients aims to improve quality of life of patients for whom both disease and treatment make issues of food, cooking and nutrition into complex and fraught. While conventional recovery programs separate nutritional consultancy and emotional support, this new treatment method addresses the nutritional and mental dimensions of nourishment together, transforming it into an effective therapeutic change mechanism.

Several elements of cooking can serve as a strong therapeutic tool in this case. Firstly, Cooking Therapy regards food preparation as an experience closely connected with the human libido and primal survival instincts. As cancer challenges our libido, creative cooking has been proven to be an effective way for rekindling patients’ desire, and arousing their sensuality and even lust, enhancing their will for recovery. Moreover, cooking is an act of playfulness and creation. It cultivates the ability to view harsh situations in a more flexible manner, and generating new ways of handling difficult conditions. We therefore believe that developing creative “cooking skills" in cancer patients opens for them new ways of approaching their everyday struggles and finding new ways to cope with them. The group usually cooks courses that are based on the “ten healthy foods”. Health food, usually perceived as bland and expensive, and as something which requires considerable efforts, is integrated into the patients' daily cooking, thereby becoming more accessible and pleasant. Of equal importance is the fact that each course is designed to stimulate a group discussion about one of the emotional struggles of cancer patients. To use the example of one meal cooked by the group, the preparation of starters of transparent rice sheets stuffed with vegetables opened up a discussion about exposure and vulnerability in the contexts of the group, the hospital, the workplace, and the family. A course of “dim-sum”, the Chinese word for "heart wishes", helped participants focus and articulate their secret goals and investigate ways of attaining them. The cooking of a main course based on roots – sweet potato, carrots, and onions – stimulated a discussion of the energies we draw from our own roots and support cycles, such as family members, friends, and past experience.