"הילדים שלי לא מוכנים לאכול אוכל מבושל" התלונן בפניי ע' מטופל
יקר שלי.
"הם ניזונים ממעדנים, דגני בוקר וג'אנק- לא ברור לי איך הם גדלים בכלל"
ע' וזוגתו לא מבשלים בבית. משהו שנע
בין עסוקים מדי ל- לא יודעים איך. הם דווקא אניני טעם ואוהבים לאכול טוב במסעדות
ומעדניות אבל לא מבשלים כמעט בכלל וילדיהם הצעירים מאתגרים מאוד את השגרה הקולינארית
בבית.
"אפילו כשאני קונה להם אוכל ממש טוב ומשקיע בזה המון כסף הם לא מוכנים
לטעום" ע' היה ממש מוטרד מהמצב בבית. הקשיים באכילה שיקפו אתגרים נוספים
בהורות שע' הרגיש שהוא ובת זוגו לא מצליחים לעמוד בהם.
בבתים מבשלים לאמצע השבוע יש ריח.
בכל בית ריח אחר, לעיתים זהו ריחו של בולונז, לעיתים של קציצות, אצל אחדים זה ריח
ממולאים ואצל אחרים אלו ירקות בתנור מלאי ארומה של עשבי תיבול. תלוי כמובן בעונה
אבל לאמצע השבוע יש ריח. הריח הזה מתחיל כבר בהכנה והולך ומתפתח לאורך אחר
הצהריים, כשהסיר על האש הקטנה או בתבנית בתנור לאט לאט נבנית מערכת שלמה המשלבת את
הריח הקונקרטי עם תחושת הבית הסימבולית. את הפיזיולוגיה עם הרגש.
הריח של אמצע השבוע ברוב הבתים הוא
ריח עסוק. התבנית של העוף בתנור נכנסה לשם יחסית בחופזה, ממש כשבני הבית שבו
מעיסוקיהם במוסדות החינוך והעבודה. תוך כדי, יתכן שיצאו לבקר חברים או לגינה, לחוג
או לסידורים. אבל הריח לא הלך לשום מקום. הוא שם והוא מחכה להם שישבו לשולחן
לארוחת הערב.
לפעמים הריח של
אמצע השבוע הוא שחזור של ריחות בית המקור במדויק או בשינוי קל לעיתים תפקידו לטשטש
או להחליף אותם אבל כמעט תמיד יש בניהם איזה דיאלוג.
המרכז במח האחראי על חוש הריח ממוקם
בצמידות למרכז הזיכרון הרגשי. מחקרים שונים הדגישו את הקשר בין ריחות לרגשות
ובעיקר לרגשות מוקדמים. כאשר ריח כלשהו חוזר על עצמו באופן תדיר ומשויך לחוויה
קבועה הם מתקבעים בתודעה שלנו במשולב.
אם נחזור לעוף הריחני שלנו בתנור
לרגע, כאשר הוא נאפה עם אחר הצהריים של פעילות ומשחק וארוחת ערב משפחתית (רגילה
לגמרי - כולל קצת מריבות, קצת צחוקים, מעט עייפות, קורט שיחה) הוא הופך לריח של
ערב שגרתי משפחתי.
הבית מחכה לדריו שישובו אליו
וריח התבשיל מזמן את האוכלים. קורא לתיאבון שלהם להתעורר מזמין את הארוחה
להתרחש.
איזה ריח יש לאמצע השבוע שלכם?
(עוף בריבת משמיש)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה